בגידתו של איש סוד מתגלה מבעד לניגוד החריף שבין דיבורו החיצוני לפנימיותו, כאשר חָלְקוּ מילותיו בחלקלקות והיו נעימות יותר מחמאה, או שהיוו מַחְמָאֹת ודברי מתיקות בפני עצמם. אולם, בעוד שכלפי חוץ הציג הבוגד חברות ופיוס, פנימיותו הייתה וּקְרָב לִבּוֹ, שכן ליבו היה מלא במחשבות מלחמה ותכנונים להרע. כדי להדגיש את צביעותו, התיאור נכפל ומציין כי רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן. למעשה, מילים רכות אלו היוו סכנה עצומה, שכן וְהֵמָּה פְתִחוֹת, כלומר הן היו כחרבות שלופות וקטלניות או אף כקללות ונידוי. בסופו של דבר, דברי ההרגעה שנועדו להסתיר את המרד לא הועילו, וכוונתו האמיתית של הבוגד נפתחה ונגלתה לעין כל.
תהלים, פרק נ״ה, פסוק כ״ב
חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקְרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.