זעקת הגלות מופנית כלפי מעלה בדרישה שה' יפעל למען כבודו המחולל בעיני האומות. המשורר שואל עַד־מָתַי יימשך המצב שבו הצָר, שהוא האויב הגלוי הפועל לעיני כל, יְחָרֶף ויקלל בטענה שכביכול אין ביד ה' כוח לגאול את עמו. במקביל הוא קובל על כך שהאוֹיֵב, המייצג שנאה נסתרת שבלב, יְנָאֵץ ויבזה את שִׁמְךָ. הפסוק נחתם בשאלה האם מצב זה יימשך לָנֶצַח, אך יש המפרשים שמילה זו מזכירה כי שמו של ה' הוא נצחי, וכבודו האמיתי לעולם אינו נפגע ממעשי האויבים.
תהלים, פרק ע״ד, פסוק י׳
עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.