בעת מצוקה עמוקה וחשכת הגלות, בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי, והמשורר פונה אל ה' בבקשת ישועה. סבלו קשה מנשוא והוא חש כי יָדִי, כלומר המכה שספג או כוחו ההולך ונמס, נִגְּרָה וזבה כפצע טרי המדמם ודולף דמעות ללא הרף. כאב זה מתעצם במיוחד בזמן לַיְלָה, שעה שבה ציפה למנוחה אך מחשבותיו מתרכזות בצרותיו, והמכה וְלֹא תָפוּג, אינה נחלשת ואינה פוסקת. כתוצאה מרצף הייסורים, מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי, והוא אינו מוצא בעצמו כוח לשאת את הסבל ולקבל דברי תנחומים על הגאולה העתידית.
תהלים, פרק ע״ז, פסוק ג׳
בְּי֥וֹם צָרָתִי֮ אֲדֹנָ֢י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי יָדִ֤י ׀ לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָה וְלֹ֣א תָפ֑וּג מֵאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.