קרה לכם פעם שהייתם עצובים או שהיה לכם קשה, ודווקא אז התחלתם להיזכר בכל מיני רגעים טובים ומשמחים מהעבר? זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל כשהוא נמצא בגלות וסובל מצרות. מתוך הקושי הגדול, המחשבה נודדת אחורה אל ההיסטוריה שלנו.
המשורר עושה חשבון נפש עמוק מאוד, ולכן הוא אומר חִשַּׁבְתִּי. הוא מתחיל לחשוב על היָמִים מִקֶּדֶם ועל שְׁנוֹת עוֹלָמִים. שני הביטויים האלו מתארים בעצם את אותו הדבר, תקופות ארוכות של עבר רחוק. על מה הוא בעצם חושב? הוא נזכר בימים הטובים והשמחים של עם ישראל, ממש כמו הימים שבהם העם היה צעיר, כמו למשל בתקופת יציאת מצרים. הוא נזכר בכל הניסים הגדולים ובדברים הטובים שעשה ה' עם האבות שלנו. הזיכרון של הימים המאושרים האלו נותן לו תקווה, כי הוא מבין שאם ה' כל כך אהב אותנו ועזר לנו בעבר, בטוח שהוא לא יעזוב אותנו לעולם.