קרה לכם פעם שניסיתם לישון, אבל המחשבות פשוט לא נתנו לכם מנוחה והעיניים נשארו פקוחות לרווחה? המשורר מתאר תחושה דומה של אדם שנמצא בצער גדול ודאגות רבות. הוא פונה אל ה׳ ואומר אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי. המילה שְׁמֻרוֹת מתארת את העפעפיים שלנו, שהתפקיד שלהם הוא לשמור על העיניים. המשורר מרגיש כאילו ה׳ ממש מחזיק את העפעפיים שלו פתוחים, והוא פשוט לא מצליח לעצום אותם ולהירדם מרוב מחשבות.
מתוך הקושי הזה הוא אומר נִפְעַמְתִּי, כלומר, הוא מרגיש סערת רגשות עצומה בתוך הלב, כמו פעמון שרועש ורועד בתוכו, עד שהוא מרגיש שבור מבפנים. ההלם והכאב כל כך גדולים עד שהוא מגיע למצב של וְלֹא אֲדַבֵּר. למרות שלפעמים לדבר על הקושי עוזר לנו להרגיש טוב יותר, המשורר כל כך מוצף ונסער עד שנגמרות לו המילים. הוא לא מסוגל אפילו לבכות או להתפלל, ופשוט נשאר בשקט מול הכאב שלו.