מתוך מצוקה ושנים של סבל בגלות, עולה תמיהה כואבת האם הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ויעזוב ה' את עמו לנצח. השואל תוהה אם ה' לעולם וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, כלומר לא ישוב להתפייס ולחפוץ בעמו כבימי קדם. עם זאת, שאלה זו אינה נובעת מייאוש אלא נועדה לעורר לחשבון נפש, מתוך הבנה שהריחוק אינו נצחי אלא ייפסק כאשר העם ישפר את דרכיו. ההדגשה המיוחדת על השם אֲדֹנָי מכוונת לשכינה שגלתה יחד עם ישראל, וטומנת בחובה תפילה שה' יושיע את עמו למען כבוד השכינה השרויה עמם בצער, גם אם אינם ראויים לכך בזכות עצמם.
תהלים, פרק ע״ז, פסוק ח׳
הַֽ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח ׀ אֲדֹנָ֑י וְלֹא־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.