יצא לכם פעם לראות מישהו שמתנהג בגאווה גדולה, בטוח שהוא הכי חזק וחשוב, ופתאום קורה משהו שגורם לו להרגיש ממש קטן? בדיוק ככה התנהגו האויבים. הם היו מאוד גאים בעצמם, רצו להשפיל את עם ישראל וחשבו שהם יכולים לקחת את הנחלה של ה'. לכן, המשורר מבקש שהמצב יתהפך ושהם יקבלו מידה כנגד מידה.
הוא מבקש שה' ימלא את הפנים שלהם בקלון, כלומר בבושה גדולה. מאיפה מגיעה המילה הזו? המפרשים מסבירים שהיא קשורה לאש, כי כשמישהו ממש מתבייש הפנים שלו מאדימות ובוערות, או שהיא קשורה למילה "קלות", כי פתאום הם ירגישו חסרי חשיבות ושאף אחד לא מכבד אותם. המטרה של הבושה הזו היא לא סתם להעניש, אלא לגרום להם להתעורר. מתוך המצוקה והשפלות, האויבים יבינו שאין להם באמת כוח משל עצמם. הם יקלטו שה' הוא האדון של כל העולם, ויבינו שהם חייבים לפנות אליו ולבקש את עזרתו.