רגעי השיא של המערכה על ירושלים מלווים בטלטלה גיאולוגית אדירה ובהתערבות אלוהית ישירה. בתוך הכאוס של בקיעת הר הזיתים, מתרחשת תנועה כפולה של מנוסה המונית ושל הופעת פמליה של מעלה, הסוגרת מעגל היסטורי של דין וישועה.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה וְנַסְתֶּם. הגישה המרכזית קוראת מילה זו מלשון מנוסה ובריחה [אבן עזרא, מצודת ציון, שטיינזלץ]. כאשר ההר יבקע, ההמונים ינוסו בבהלה דרך העמק החדש שייווצר כדי להינצל מסכנת רעידת האדמה [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד], או כדי לברוח מאימת המלחמה ומידי שוביהם אל ההרים הסובבים את העיר [אברבנאל]. הצירוף גֵּיא־הָרַי מפורש כגיא ההרים, בלשון רבים [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. מנגד, על בסיס תרגום יונתן, יש המפרשים את המילה וְנַסְתֶּם מלשון סתימה. לפי גישה זו, לאחר שההר יבקע וייווצר גיא, הוא ישוב וייסגר באורח פלא. סתימת הבקע תהווה נס גדול אף יותר מעצם בקיעתו, בדומה לאדמה שבלעה את קורח ושבה להתכסות [רש"י, רד"ק, מנחת שי, מלבי"ם].
המילה יַגִּ֣יעַ משמעותה הגעה והתקרבות [מצודת ציון], והגיא שייווצר יתארך ויגיע אל אָצַל. רוב הפרשנים מסכימים כי זהו שמו של מקום מוגדר מחוץ לירושלים, שאליו יברחו ההמונים מתוך מחשבה ששם ימצאו מקלט [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ]. גישות אחרות מציעות כי המילה נגזרת מלשון קירבה, כלומר הגיא יגיע בסמוך להרים [אברבנאל], או מלשון גובה, ולפיה הגיא יגיע עד לגובה ראשי ההרים או שסתימת הגיא תגיע עד לשיא גובהו של ההר [רש"י, רד"ק]. פרשנות ייחודית מסבירה כי אָצַל הוא אזור רוחני מובדל (נאצל), המהווה חיץ בין הקודש לחול. האומות שיעלו על ירושלים ינסו להילחם באמצעות כוחות טומאה וכישופים, אך כוחן יפעל רק עד אותו גבול. לכן ישראל ינוסו לאותו אזור, שכן בקרבת ירושלים המקודשת הכישוף מאבד מכוחו [אהבת יהונתן].
המילה הָרַעַשׁ מתוארת כרעידת אדמה ותנועה עזה [מצודת ציון]. הבהלה העתידית תזכיר את המנוסה ההיסטורית מפני רעידת האדמה העצומה שאירעה בימי עוזיהו מלך יהודה, אירוע טראומטי שנחרט בזיכרון הלאומי למשך שנים רבות [שטיינזלץ, צאינה וראינה, רד"ק]. הפרשנים מצביעים על ניגוד תיאולוגי עמוק בין שני אירועי הרעש: בימי עוזיהו, רעידת האדמה פרצה בשל קצף ה' וקנאתו לכבוד הכהונה, כאשר עוזיהו הזר נכנס להיכל, מה שעורר רעש ומהומה בקרב המלאכים ששהו שם. לעומת זאת, לעתיד לבוא, הרעש ינבע מקנאת ה' באומות היוצאות נגד דת ישראל. המשפט שייעשה בהן ילווה אף הוא ברעש של המלאכים השופטים, אך הפעם תהיה זו פעולת עזרה, שמירה והצלה לישראל, ולא ענישה כלפיהם [מלבי"ם, אהבת יהונתן].
בעוד שמנהיגי אומות העולם, כדוגמת גוג ומגוג, יתכננו ביהירותם להילחם תחילה באלוהים שבשמיים ורק אז להשמיד את ישראל, ה' ייצא לקראתם ויתגלה באופן מוחשי כדי לנקום בהם [צאינה וראינה, שטיינזלץ]. הצירוף כׇּל־קְדֹשִׁ֖ים מתייחס למלאכים ולשרפים שבמחנה השכינה, שיירדו להילחם באויבים [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, צאינה וראינה]. המילה עִמָּֽךְ מכוונת לירושלים או לעם ישראל, שבתוכם תשכון השכינה בעת ההיא [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל, שטיינזלץ]. גישה פילוסופית שונה, המובאת בשם הרמב"ם, מפרשת את ביאת ה' והקדושים באופן סמלי: אין מדובר בירידה פיזית של מלאכים, אלא בהתקיימותן של ההבטחות הטובות שהבטיח ה' לישראל על ידי נביאיו, הם "הקדושים" שדיברו אל העם [רד"ק, אברבנאל].