חזון אחרית הימים מציג מציאות שבה גבולות הקדושה מתרחבים אל מעבר לכותלי המקדש, ומקיפים את כל מרחב החיים השגרתי.
לעתיד לבוא, וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ. הפרשנים מסבירים כי בעקבות ריבוי החוגגים, הגרים ואנשי האומות שיעלו לירושלים, יוקרבו קורבנות שלמים רבים כל כך, עד שסירי המקדש לא יספיקו להכיל את כולם [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם, צאינה וראינה]. סיבה נוספת לכך היא שסירי המקדש עצמם ישמשו לקבלת דם הקורבנות ולכן אי אפשר יהיה לבשל בהם [ביאור שטיינזלץ]. כתוצאה מכך, קדושת המקדש תתפשט לכל הארץ. כאשר וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחּו מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם, הם יוכלו לקחת סירים מכל בית בירושלים וביהודה ללא כל חשש וללא צורך לברר אם הכלי טהור, משום שכל הכלים במרחב יהיו קדושים וטהורים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה רוחנית, מציאות זו מסמלת את ביטול תאוות האכילה הגשמית, כך שאנשים יאכלו רק בשר קודש של קורבנות [אהבת יהונתן].
החלק השני של הנבואה קובע כי וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה'. מתוך המקורות עולות שלוש גישות מרכזיות להבנת המילה כְנַעֲנִי:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כְנַעֲנִי פירושה סוחר או תגר. לפי פירוש זה, לא יהיה עוד צורך בסוחרים ברחבת המקדש. לא יהיה צורך למכור סירים ונחושת [אבן עזרא, רד"ק, צאינה וראינה], ולא יהיה צורך למכור בשר או בהמות לקורבנות [מלבי"ם, אברבנאל], משום שהמוני האנשים יתנדבו ויקדישו את רכושם מיוזמתו וללא מטרות רווח. מעבר לכך, לא יהיה צורך בסוחרים שייבאו סממנים לקטורת מארצות רחוקות, שכן אדמת ירושלים תצמיח באורח פלא את כל הבשמים הנדרשים [אהבת יהונתן].
גישה שניה מפרשת את המילה כְנַעֲנִי כפשוטה, כהתייחסות לבני העם הכנעני, ובפרט לצאצאי הגבעונים. בימי קדם, שימשו הגבעונים כחוטבי עצים ושואבי מים במקדש. לעתיד לבוא, כאשר עם ישראל יהפוך להנהגה רוחנית עולמית, זכות זו לא תהיה נתונה עוד לכנענים. במקומם, גדולי האומות ושרי הגויים הם אלו שיתנדבו לשמש כחוטבי עצים ושואבי מים עבור הכהנים, מתוך הכרה באלוקי ישראל [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. לעומתם, יש מי שדוחה פירוש זה לחלוטין, בטענה שמשפחת הכנעני כבר איננה קיימת או ידועה כיום, ולכן הנבואה בהכרח מתייחסת לסוחרים [אבן עזרא].
גישה שלישית וייחודית מפרשת את המילה כְנַעֲנִי כדרישה של המילה "עני", ומלמדת שביום ההוא לא יהיו עוד עניים וחסרי לחם, בזכות ריבוי הצדקה שתעשה בירושלים [רש"י, אברבנאל].