זכריה, פרק י״ד, פסוק י״ד

בשעת המלחמה הגדולה העתידה להתרחש, ייווצר מצב מורכב של מאבקים פנימיים וחיצוניים, שבסופם יתהפך הגלגל והרכוש העצום של צבאות האויב ייפול לידי עם ישראל.

הפרשנים חלוקים בשאלת תפקידם של בני יהודה במערכה זו, כפי שמשתמע מהמילים וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם. גישה אחת גורסת כי בני יהודה יילחמו נגד ירושלים. צבאות האומות שיטילו מצור על העיר יכריחו את תושבי ערי יהודה להצטרף אליהם בעל כורחם ולהילחם באחיהם [רש"י, מצודת דוד]. מצב זה ינבע מכך שיהודה וירושלים יהיו נתונות תחת שלטונות שונים [ביאור שטיינזלץ], והוא ייצור בלבול עצום בשדה הקרב, שכן הלוחמים לא יידעו מי עומד לצידם ומי נכפה להיות להם לאויב [מצודת דוד].

לעומת זאת, פרשנים אחרים דוחים הבנה זו ומפרשים כי בני יהודה יילחמו לטובת ירושלים. לפי תפיסה זו, תושבי יהודה שיישארו בעיר יצאו להילחם באומות הצרות עליהם כדי להכריתן, במיוחד כאשר יראו שה' זורע מהומה במחנה האויב [אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל]. ייתכן אף שמשמעות המילים היא שיהודה תילחם יחד עם ירושלים כחזית אחת [אברבנאל].

המשך הפסוק מתאר את הפיכת הקערה על פיה. המילה חֵיל מפורשת כאן במשמעות של עושר ורכוש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. האומות שיגיעו למלחמה יביאו עמן את מיטב עשירן [מצודת דוד], אך בסופו של דבר, חפציהם ורכושם של הנופלים בקרב ייאספו וייפלו כשלל רב לידי ישראל [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יש המפרשים כי תהליך ביזת השלל ייעשה בשלבים: תחילה יאספו את הרכוש אותם בני יהודה שהגיעו עם צבאות האומות, לאחר שיראו את המגפה שהכה בהם ה', ורק לאחר מכן יצאו גם תושבי ירושלים לקחת מהשלל [רד"ק].

פירוט השלל, הכולל זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים, מוסבר על רקע היסטורי של מלחמות ישראל. בעוד שיהושע בן נון אסר על לקיחת שלל כלשהו כדי למנוע מכשול, ושאול המלך חטא כאשר חס על הבהמות בניגוד לציווי, במלחמה זו ה' מתיר לקחת רכוש דומם. כדי למנוע מעם ישראל להיכשל בלקיחת בעלי החיים כפי שקרה לשאול, ה' ישלח מגפה שתשמיד לחלוטין את סוסי ובהמות האויב, כך שיישאר רק הרכוש המותר לאיסוף [אהבת יהונתן].