הגאולה העתידית תביא עמה שינוי טופוגרפי ורוחני כביר בארץ ישראל, שיעצב מחדש את הנוף כדי להבליט את תפארתה של עיר הקודש.
השינוי מתחיל בכך שיִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה. משמעות המילה "יסוב" היא יהפוך, והמילה "ערבה" מתארת אזור מישור או מדבר. הפרשנים מסכימים כי רכסי ההרים המקיפים כיום את ירושלים יונמכו ויהפכו למישור רחב ידיים. [מלבי"ם] ממקד זאת ומסביר כי העמק שייווצר מבעד להר הזיתים המבוקע הוא שיהפוך לערבה. לשינוי הפיזי הזה ישנו גם רובד עמוק יותר; [אהבת יהונתן] מסביר כי כיום ההרים חוסמים את התפשטות רוח הקודש והנבואה למרחקים, אך לעתיד לבוא, יישור ההרים יאפשר לאור האלוהי ולרוח הקודש להאיר למרחוק ללא כל מחסום.
מישור זה ישתרע מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם. אזור הנגב הדרומי לירושלים הוא מישורי מטבעו, אך אזור גבע ורימון מלא בסלעים והרים. לעתיד לבוא, אותם אזורים הרריים וטרשיים ישתנו ויהפכו למישור חלק בדומה לנגב [רש"י]. [מלבי"ם] מוסיף כי סמוך לרימון עתידה לעמוד "ירושלים החדשה" מתוך חזון יחזקאל.
כתוצאה מהנמכת הסביבה, ירושלים עצמה וְרָאֲמָה. מילה זו נגזרת מלשון הרמה וגובה (כאשר האות אל"ף בה נחה ואינה נהגית). מאחר שכל סביבותיה יהפכו למישור, העיר תבלוט ותיראה גבוהה, נישאת ומפוארת מעל כל הארץ [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. מעבר לגובה הפיזי, מדובר גם בהתרוממות רוחנית, שכן העיר ותושביה יזכו להגיע למדרגה עליונה של חכמה והשגת ה' [אהבת יהונתן].
במצבה המרומם, העיר וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ, כלומר תחזור לשבת במקומה המקורי והמדויק. [מצודת דוד] מציין כי בניגוד לתקופת הבית השני, שבה העיר לא נבנתה בדיוק על מקומה הראשון, לעתיד לבוא היא תשוב ליסודותיה ההיסטוריים. היא לא רק תשב במקומה אלא גם תתרחב לאורך ולרוחב [רד"ק], וישראל ישבו בה לבטח, ביציבות, ולא יגלו ממנה עוד לעולם [צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק משרטט את גבולותיה המורחבים של העיר, שישתרעו מצפון לדרום ומזרחה: לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים – שהוא שער העומד בפינה ובזווית [מצודת ציון] – וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל. אלו הם אתרים היסטוריים המוכרים גם מספרי הנביאים האחרים, המציינים את היקף התרחבותה של העיר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הגבול נחתם עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ. כפשוטו, מדובר בבורות חצובים מחוץ לעיר שאליהם היו זורמים מיצי הענבים מהגתות של המלך [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. אולם, [רש"י] מביא גם פירוש מדרשי שלפיו "יקבי המלך" רומזים לאוקיינוסים – הבורות שחצב מלך מלכי המלכים – מה שמלמד שירושלים עתידה להתרחב עד לסוף העולם כולו. מנגד, [אהבת יהונתן] מציע פירוש רוחני לגבול זה: מאחר ששתיית יין מהווה מניעה להשגת רוח הקודש, "יקבי המלך" מסמלים את קצה הגבול שאליו יגיע צל הקדושה והנבואה של העיר, שתושביה העתידיים יתרחקו מיין כדי לדבוק בה'.