לאחר המלחמה האדירה, יתרחש מהפך רוחני עמוק באנושות. העמים שבעבר צרו על ירושלים כדי להחריבה, יהפכו לעולי רגל המכירים בשלטון ה' ופוקדים את עיר הקודש מדי שנה.
המילים הבאים על ירושלם מתייחסות לאותם עמים שבאו במקור במטרה להילחם בעיר [מצודת דוד]. מתוכם, כל הנותר הם אלו ששרדו את המלחמות והמגפות [שטיינזלץ], והם מהווים את השלישית שנותרה מכלל העמים [אבן עזרא, אברבנאל]. הניצולים הללו ישיבו אל ליבם את אשר אירע, יחזרו בתשובה שלמה, ומתוך הנפלאות שיראו יכירו במלכותו המוחלטת של ה' על כל הארץ [רד"ק, אברבנאל].
אותם ניצולים ועלו מדי שנה בשנה – כלומר, יגיעו לירושלים בכל שנה [מצודת ציון], ולחוג – משמעותו הבאת קרבנות, הפעולה הנקראת כך משום שרוב הקרבנות מובאים בחג [מצודת דוד, מצודת ציון].
באשר למושא ההשתחוויה, הגישה המרכזית היא שהביטוי למלך ה' צבאות מתייחס לה' עצמו, שהגויים יכירו בו לבסוף כמלך [רד"ק]. ואולם, מתוך דקדוק במילה למלך – המנוקדת בשווא תחת האות למ"ד ולא בפתח, דבר המצביע על צורת סמיכות ("למלך של") – יש המפרשים כי הכוונה היא למלך המשיח. האומות ישתחוו למשיח שהמליך ה', כפי שהשתחוו בעבר לשלמה המלך, וזאת לנוכח שלמותו והנפלאות שיעשה [אבן עזרא, אברבנאל].
הפרשנים מציעים מספר טעמים לכך שהעלייה לרגל מתקיימת דווקא במועד של את חג הסוכות:
ההסבר ההיסטורי המסורתי הוא שמפלת האויבים ומלחמת גוג ומגוג עתידות להתרחש בחג הסוכות. לכן, העלייה השנתית תשמש כזיכרון לנסים ולנפלאות שאירעו באותו הזמן, ולכך שהניצולים ניצלו מן המגפה [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה].
ברובד הרעיוני והרוחני, לחג הסוכות ישנו מסר מהותי עבור אומות העולם. בעבר, הגויים כפרו בהשגחה האלוהית וסמכו על כוחם ועל יציבותם בעולם. הישיבה בסוכה – מבנה ארעי שדרכו נראים הכוכבים – נועדה להזכיר לאדם את יום המיתה, לנתק אותו מתחושת הביטחון של ביתו הקבוע, ולעורר אותו לתשובה. חגיגת הסוכות על ידי האומות מסמלת את עזיבת אמונות ההבל ואת ההכרה בהשגחת ה' על העולם, השגחה שהיא המקור לשפע ולמים היורדים מן השמים. בנוסף, חג זה קשור באופן הדוק לאומות העולם, שכן בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים בו שבעים פרים כנגד שבעים אומות, כדי להגן עליהן ולהשפיע עליהן טובה [אהבת יהונתן]. יתרה מזאת, קיום החג מהווה עמידה במבחן אלוהי, שכן הסוכה נחשבת ל"מצווה קלה" שה' נותן לגויים כדי לבחון את נכונותם לציית לו [רש"י].
עם זאת, העלייה לרגל לא תנבע אך ורק מרצון טוב והכרה רוחנית, אלא תהיה מלווה גם באיום של סנקציות. עמים שיסרבו להכיר בהשגחה ולעלות לירושלים ייענשו, בין היתר בעצירת הגשמים והשפע שאמורים לרדת עליהם [שטיינזלץ, אהבת יהונתן].