בעתיד לבוא, ההכרה במלכות ה' תהיה שזורה באופן ישיר בקיומן הפיזי של אומות העולם. העלייה לרגל לירושלים בחג הסוכות הופכת למבחן אמונה גלובלי, הנושא עמו השלכה אקולוגית וכלכלית מיידית.
המונח מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ מתייחס לאומות העולם השונות [מצודת דוד]. אומות אלו עשויות להימנע מהעלייה לירושלים מסיבות שונות, כגון הדרך הארוכה או ההוצאות המרובות הכרוכות במסע [ביאור שטיינזלץ]. על כך מצהיר הפסוק וְלֹא עֲלֵיהֶם, כאשר האות וי"ו משמשת כמילת תוצאה במשמעות של "אז" [אבן עזרא, מצודת ציון], כלומר, אז על ארצם של יושבים אלו לא ירד מטר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילה הַגָּשֶׁם מכוונת לגשמים ממשיים הנחוצים להצמחת תבואת הארץ [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל], והעונש על עצירתם הוא חמור, שכן המשמעות המעשית של חוסר במים היא מוות ברעב [צאינה וראינה].
הפרשנים מסכימים כי בחירת העונש אינה מקרית, אלא נובעת מהקשר המהותי שבין חג הסוכות לירידת הגשמים. חג הסוכות הוא הזמן שבו נידון העולם על המים, ומצוות החג, כמו נטילת ארבעת המינים וניסוך המים, נועדו לרצות את ה' ולבקש רחמים על גשמי השנה [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. שפע הגשמים לעולם כולו מושפע מתוך ירושלים, ולכן אומה שתבחר שלא לעלות לרגל פשוט לא תישקל לטובה בדין, ותימנע ממנה ברכת המים [מלבי"ם].
רובד עמוק יותר קושר בין ירידת הגשמים לבין השגחת ה' בעולם. מטר הוא ביטוי מובהק להשגחה אלוהית. בעוד שבעבר רק ארץ ישראל זכתה לגשם מתוך השגחה פרטית וישירה, ושאר אומות העולם קיבלו את מימיהן כחלק ממערכת הטבע הרגילה, הרי שבימות המשיח המציאות תשתנה. כאשר כל העמים יקבלו על עצמם את האמונה בה', גם הגשמים שלהם ירדו על פי השגחה פרטית מדוקדקת. משום כך נדרשות האומות לעלות לירושלים ולהשתחוות לה' או למלך המשיח, כהודאה פומבית בכך שמעתה ואילך גשמיהן תלויים לחלוטין בהשגחה אלוהית ישירה [אברבנאל].