הפסוק מרחיב את היקף העונש, ומבהיר כי לא רק בני האדם ימותו במחנות האויב, אלא גם כל בעלי החיים שיימצאו שם [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי המילים כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת מתייחסות למגפה הקשה שתוארה קודם לכן בנבואה, שבה בשרם ועיניהם של האויבים נמקים [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד].
בביאור מילות הפסוק, הַפֶּרֶד מוגדר כבעל חיים שהוא תוצר הכלאה של סוס וחמור [מצודת ציון]. כמו כן, מובהר כי המילה יִהְיֶה מכוונת למשמעות "תהיה", והמילה הָהֵמָּה פירושה "ההם" [ביאור שטיינזלץ].
מיקומו של הפסוק מעורר שאלה פרשנית: מדוע תיאור המגפה בבהמות מופיע כאן, מיד לאחר הפסוק המתאר את שלל הכסף, הזהב והבגדים שיאספו ישראל, ולא הוזכר קודם לכן בסמוך לתיאור המגפה באנשים? התשובה לכך היא שהפסוק נועד להסביר מדוע בעלי החיים לא יילקחו כשלל. מכיוון שהבהמות ילקו באותה מגפת ריקבון שבה ילקו בעליהן, הן יהיו מושחתות ופסולות, ולכן ישראל לא ייקחו אותן כבזה יחד עם שאר הרכוש [אברבנאל].