דניאל, פרק ט׳, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שקיבלתם אזהרה ברורה שמשהו לא נעים עומד לקרות, אבל בחרתם להתעלם ולקוות שהכול יסתדר מעצמו? זה בדיוק מה שעובר על עם ישראל בתקופת הגלות. דניאל מתפלל ומסביר שהתקופה הקשה שעוברת עליהם לא קרתה סתם במקרה. המילים כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה מזכירות שהאזהרות היו ידועות מראש, והכול קרה בדיוק כפי שה׳ אמר שיקרה אם העם לא יתנהג בדרך הנכונה. למרות זאת, הדבר העצוב באמת הוא התגובה של העם לאותן צרות. דניאל אומר וְלֹא־חִלִּינוּ אֶת־פְּנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ. המילה חִלִּינוּ פירושה התפללנו וביקשנו רחמים. גם כשהתחילו הקשיים, העם לא פנה לה׳ כדי לבקש סליחה ועזרה. הסיבה לכך מסתתרת במילים וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ, שמשמעותן להבין את האמת של ה׳ וללמוד ממנה. הטעות הגדולה של העם הייתה שהם חשבו שהצרות נופלות עליהם סתם כך, כמו צירוף מקרים. במקום להבין שה׳ מנסה לאותת להם כדי שיחזרו אליו ויתקנו את המעשים שלהם, הם פשוט עצמו עיניים ופספסו את ההזדמנות לתקן.