יצא לכם פעם להזהיר מישהו שוב ושוב לא לעשות משהו לא טוב, אבל הוא פשוט לא הקשיב? דניאל עומד ומתפלל אל ה׳, ומתאר בדיוק מצב כזה שקרה לעם ישראל. הוא מודה בכאב שלא מדובר רק בכמה אנשים בודדים, אלא העם כולו עזב את הדרך הנכונה. המילים וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ מלמדות שכולם יחד לא הקשיבו. דניאל מוסיף את המילה וְסוֹר, שמסבירה שהעם הלך וסטה מהדרך הטובה בהתמדה, והתעלם לגמרי מהנביאים שניסו לעזור ולהחזיר אותם למוטב.
בגלל שהם המשיכו לחטוא ולא הקשיבו לאזהרות, הגיע העונש. דניאל אומר וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ. המילה הזו מתארת משהו שנשפך בכוח, ממש כמו מטר חזק של גשם שיורד בבת אחת. העונש הזה נקרא הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה, כלומר העונש שהעם קיבל על עצמו עוד בהר סיני למקרה שלא ישמור את הברית. דניאל מזכיר שהעונש הזה כתוב בתורה על ידי משה רבנו, שאמר את הדברים לעם יחד עם שבועה.
בסוף, דניאל מסכם הכל בהבנה פשוטה ואמיתית: כִּי חָטָאנוּ לוֹ. המילה "לו" מכוונת לה׳. דניאל מבין שהעונשים לא קרו סתם במקרה, אלא הם התוצאה הישירה לכך שהעם חטא לה׳.