יצא לכם פעם לחכות המון זמן לאירוע ממש משמח, לספור את הימים בקוצר רוח, ופתאום לגלות שחישבתם את התאריך לא נכון? זה בדיוק מה שקרה לדניאל. האימפריה הבבלית הגדולה הרגע נפלה, והשלטון עבר למלך חדש. זו הייתה בִּשְׁנַת אַחַת, השנה הראשונה שבה המלך דריוש שלט על כל העולם. עם ישראל ציפה שהנה ממש עכשיו מסתיימת הגלות והם חוזרים הביתה. דניאל מספר על עצמו בִּינֹתִי, כלומר התבוננתי והבנתי, בַּסְּפָרִים, מילה שקשורה לספירה ולמספרים. דניאל ישב ועשה חשבון של שבעים השנים שהנביא ירמיהו הבטיח שבהן תסתיים הגלות.
בהתחלה הוא חשב שהספירה התחילה כבר כשבבל התחילה לשלוט על עם ישראל, ולפי החשבון הזה שבעים השנים הסתיימו בדיוק עכשיו. אבל אז הוא הסתכל סביב וראה שבית המקדש עדיין לא נבנה. דניאל עשה את החשבון מחדש והבין משהו חשוב. אמנם שלטון בבל נפל אחרי שבעים שנה, אבל כדי להגיע אל הגאולה השלמה, לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם, כלומר כדי שהזמן שבו ירושלים חרבה יסתיים ובית המקדש ייבנה מחדש, צריך לספור שבעים שנה מהרגע שבו ירושלים נחרבה לגמרי. החורבן הזה קרה כמעט עשרים שנה מאוחר יותר. ההבנה הזו, יחד עם הדאגה שאולי העם חטא והגאולה תתעכב, גרמה לדניאל מיד לפנות אל ה' בתפילה ובתחנונים כדי לבקש שהגאולה תגיע כמה שיותר מהר.