חשבתם פעם מה קורה כשאנחנו עושים משהו לא טוב, לא בטעות אלא ממש בכוונה, ואז מתחרטים? במצב כזה, קשה מאוד לבקש סליחה, כי אנחנו יודעים שבעצם לא מגיע לנו שיוותרו לנו. זה בדיוק מה שעם ישראל הרגיש. כשהם אומרים לה' מָרַדְנוּ, הם מודים באמת: החטאים שלנו לא קרו בטעות, אלא עשינו אותם בכוונה, ממש כמו מרד. בגלל המעשים האלה, לא נשארו לנו זכויות או מעשים טובים שבזכותם מגיע לנו שיתייחסו אלינו בסלחנות. אז איך בכל זאת אנחנו יכולים לעמוד מול ה' ולבקש סליחה? התשובה נמצאת במילים לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת. אנחנו מזכירים שהרחמים והסליחה הם תכונות מיוחדות שנמצאות רק אצל ה'. גם כשלא מגיע לנו בכלל, ה' בוחר לרחם עלינו ולסלוח לנו. רק בזכות הרחמים הגדולים שלו אנחנו יכולים להמשיך להתקיים, וכל מה שנשאר לנו לעשות זה פשוט לבקש ממנו שירחם עלינו.
דניאל, פרק ט׳, פסוק ט׳
לַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַחֲמִ֖ים וְהַסְּלִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.