קרה לכם פעם שעשיתם טעות, וידעתם שאין לכם שום תירוץ טוב, אז פשוט עמדתם, ביקשתם סליחה וקיוויתם שיוותרו לכם רק מתוך אהבה? זה בדיוק מה שדניאל עושה עכשיו. הוא מתפלל על ירושלים שנהרסה ועל עם ישראל שנמצא רחוק מהבית. דניאל יודע שלעם אין מספיק מעשים טובים כדי לבקש בזכותם עזרה, ולכן הוא פונה אל ה׳ ומבקש ממנו לעזור להם כְּכָל־צִדְקֹתֶךָ. כלומר, הוא מבקש שה׳ יעשה איתם חסד ויעזור להם רק בגלל שה׳ הוא טוב ורחמן, גם אם הם לא באמת ראויים לזה.
דניאל מתחנן: יָשָׁב־נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ, שזה אומר בקשה שהכעס של ה׳ יירגע ויחלוף. הוא מבקש שהכעס יוסר קודם כל מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר־קָדְשֶׁךָ. למה הוא מתפלל קודם כל על העיר ולא על האנשים? כי האנשים הם אלה שחטאו, אבל העיר עצמה לא עשתה שום דבר רע. בנוסף, להר שעליו בנויה ירושלים יש קדושה מיוחדת ועתיקה מאוד, עוד מהימים של אדם הראשון, נח ועקדת יצחק, והקדושה הזו נשארה שם גם כשהעיר עמדה ריקה.
דניאל מודה באמת ואומר כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ קרה כל העצב הזה, ומסביר שהצרה לא קרתה בגלל שה׳ לא יכול היה לעזור, אלא בגלל המעשים הלא טובים. עם זאת, הוא מנסה קצת ללמד זכות על האנשים שחיים בתקופתו: הוא מסביר שהחטאים הגדולים באמת היו של הדורות הקודמים, ואילו לאנשים שחיים עכשיו יש חטאים קלים יותר.
בגלל המעשים האלה, המצב כרגע הוא שיְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל־סְבִיבֹתֵינוּ. העם והעיר הפכו למשהו שהשכנים מסביב צוחקים עליו ומעליבים אותו, ועם ישראל נראה כמו עם שנודד ממקום למקום בלי בית ובלי ביטחון. המצב העצוב הזה גורם לזלזול, ולכן דניאל מבקש מה׳ מכל הלב שיסלח להם ויסיר מעליהם את הבושה הזו.