יצא לכם פעם לחכות למשהו חשוב שממש הבטיחו לכם, אבל הזמן עבר וזה פשוט לא קרה? זה בדיוק מה שמרגיש דניאל. הוא יודע שהזמן שבו עם ישראל היה צריך להיות בגלות כבר עבר, והוא מחכה לגאולה ולבניית ירושלים. אבל הישועה מתעכבת. דניאל מבין שהסיבה לעיכוב היא המעשים הלא טובים של העם, ולכן הוא פונה אל ה' בתפילה עמוקה.
בהתחלה דניאל אומר וָאֶתְפַּלְלָה וגם וָאֶתְוַדֶּה, כלומר הוא קודם כל מתפלל ומבקש סליחה על הטעויות האישיות שלו עצמו. הוא רוצה להיות נקי וראוי לגמרי לפני שהוא מבקש סליחה בשם כל עם ישראל. כשהוא מתחיל לבקש, הוא משתמש במילה אָנָּא, שהיא מילה של תחינה ובקשה מכל הלב.
דניאל קורא לה' הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, כי הוא יודע שה' מנהיג את כל העולם ויכול לגאול את העם. אבל שמתם לב שמילה אחת חסרה כאן? דניאל לא אומר "הגיבור". הוא עושה את זה בכוונה, כי כשהעם נמצא בגלות ועמים אחרים שולטים בו, קשה לראות את הגבורה של ה', ולצערנו לעם ישראל לא היו מספיק מעשים טובים באותו זמן כדי לשנות את המצב.
בסוף, דניאל מזכיר שה' הוא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד. ה' תמיד נאמן ומקיים את ההבטחות שלו. ה' נותן שכר לשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו, כלומר לאנשים שעושים את מה שצריך. אבל למי ה' נותן חסד מיוחד וגדול עוד יותר? לְאֹהֲבָיו - לאנשים שעושים מעשים טובים מתוך אהבה אמיתית לה'. דניאל מבין שכדי שהגאולה סוף סוף תגיע, העם צריך לחזור לאהוב את ה' ולשמור את מצוותיו.