תארו לעצמכם שאתם מסיימים תפקיד ארוך או עוזבים מקום שבו עזרתם המון, ורגע לפני שאתם הולכים, נותנים לכם מתנת פרידה ענקית ומרגשת. התורה מבקשת ממי שהעסיק אצלו עבד עברי, לתת לו מתנה גדולה ונדיבה כשהוא מסיים את שנות העבודה שלו ויוצא לחופשי. זה אולי נשמע קצת מפתיע, הרי האדון כבר שילם על העבודה של העבד מראש, אז למה הוא צריך לתת לו עוד משהו?
התשובה קשורה למה שקרה לנו בעבר. התורה מזכירה לנו שפעם אנחנו היינו עבדים במצרים. כשה' הוציא אותנו משם, הוא לא סתם שחרר אותנו בידיים ריקות. המילה וַיִּפְדְּךָ מזכירה לנו שה' דאג שנקבל רכוש רב כשיצאנו לחופשי, ממש כמו מתנת שחרור עצומה. בדיוק כמו שה' התנהג אלינו בשפע ובנדיבות, כך אנחנו צריכים להתנהג אל העבד שעוזב ולשמח אותו.
אולי תשאלו, למה בכלל צריך לצוות עלינו לעשות את זה? הרי בדרך כלל בני אדם הם רחמנים, ובטח היו רוצים לתת מתנה מעצמם. המילים עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ מלמדות אותנו שה' רצה לזכות אותנו במצווה. כשאנחנו נותנים את המתנה לא רק כי אנחנו נחמדים אלא מתוך הקשבה לציווי של ה', אנחנו לא רק עושים מעשה טוב, אלא גם מקבלים על כך שכר רוחני ומיוחד מה'.