קרה לכם פעם שהבטחתם לחבר משהו קטן, אולי להביא משחק או לעזור במשהו, ואז פשוט שכחתם מזה? התורה מלמדת אותנו שיש כוח עצום למילים שלנו. ברגע שהמילים יוצאות לנו מהפה, אי אפשר להחזיר אותן פנימה, ולכן אנחנו צריכים לחשוב היטב לפני שאנחנו מבטיחים משהו ולקחת אחריות על מה שאנחנו אומרים.
כאשר התורה מדברת על מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ, כלומר על המילים שיוצאות לכם מהשפתיים, היא מבקשת שאת המילים האלו תִּשְׁמֹר. הכוונה היא שעלינו לזכור היטב את מה שהבטחנו כדי שנוכל לקיים זאת, ולא להיות מאותם אנשים שמפזרים הבטחות ומיד שוכחים. המילה וְעָשִׂיתָ מזכירה לנו שלא מספיק רק לזכור, אלא צריך ממש לקום, לפעול ולעשות את מה שאמרנו.
יש כל מיני סוגים של הבטחות. לפעמים אנחנו מבטיחים לעשות משהו שאנחנו כבר חייבים לעשות, וזה נקרא כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ. אבל לפעמים אנחנו פשוט בוחרים מרצוננו החופשי לתת או לעשות משהו טוב, וזוהי נְדָבָה. בשני המקרים, חובה עלינו לעמוד במילה שלנו.
התורה מדגישה שעלינו לקיים את הדברים אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ. למה חשוב להזכיר את הפה? קודם כל, כדי שהבטחה באמת תיחשב, לא מספיק רק לחשוב עליה בלב, אלא צריך להגיד אותה בקול רם, כשהפה והלב מסכימים יחד. בנוסף, המילים האלו מזכירות לנו את מצוות הצדקה. כשאדם עני מבקש עזרה, אנחנו הרבה פעמים ממהרים להבטיח לו עזרה בקול ברור כדי להרגיע אותו ולשמח אותו. לכן, חשוב מאוד שנקיים את ההבטחה הזו מיד. ה' נתן לנו את הפה שלנו כדי שנעשה בו דברים טובים, וכשאנחנו שומרים על ההבטחות שלנו, אנחנו מראים כבוד גדול לדיבור שלנו ולה'.