יצא לכם פעם להיות בחדר חשוך לגמרי, עד כדי כך שאי אפשר לראות אפילו את כף היד שלכם? תארו לעצמכם חושך כל כך סמיך וכבד, שאי אפשר בכלל לזוז בו. במכת החושך, ה' מראה את השליטה המוחלטת שלו באור. הכתוב מציין וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ כלפי השמיים. למה משה השתמש ביד שלו ולא במטה כמו במכות אחרות? מכיוון שהחושך הגיע ישירות מהשמיים, מהמקום הגבוה של ה', וזה לא היה מכובד להניף מקל כלפי מעלה.
המכה הזו מתוארת בתור חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, שזה אומר חושך מוחלט וקיצוני. זה לא היה סתם לילה רגיל, אלא חושך על טבעי, כמו ענן כבד שעטף את מצרים. יש כאן גם צדק מיוחד של ה': המצרים, שהעבידו את בני ישראל וסגרו אותם כמו אסירים, מצאו את עצמם פתאום עיוורים וכלואים במקום שלהם, בלי יכולת לזוז כלל.
התקופה של המכה מוגדרת בתור שְׁלֹשֶׁת יָמִים, שהיו רצף אחד ארוך, אבל למעשה היו במצרים שישה ימים של חושך שהתחלקו לשני שלבים. בשלושת הימים הראשונים, המצרים פשוט לא יכלו לראות אחד את השני. ה' עשה זאת כדי שאותם אנשים מבני ישראל שלא רצו לצאת ממצרים ונפטרו באותו זמן, יוכלו להיקבר בשקט בלי שהמצרים יראו וישמחו.
לאחר מכן הגיעו עוד שלושה ימים של חושך כפול וסמיך בהרבה, שבהם המצרים ממש קפאו במקומם מרוב פחד ולא יכלו לזוז. בזמן הזה, בני ישראל יכלו להיכנס לבתי המצרים ולראות היכן הם שומרים את הכלים והרכוש שלהם. בני ישראל הוכיחו כמה הם ישרים: הם רק הסתכלו ולא לקחו שום דבר. כך, כשהחושך נגמר ובני ישראל ביקשו מהמצרים כלים, המצרים לא יכלו לשקר ולהגיד שאין להם, כי בני ישראל ידעו בדיוק איפה הכל מוחבא. המצרים כל כך התרשמו מהיושר הזה, שהם הסכימו לתת להם את הכלים.