שמות, פרק י׳, פסוק כ״ב

מכת החושך ממחישה את שליטתו המוחלטת של ה' בטבע, וכאשר וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ אל השמיים הוא עשה זאת ללא מטהו, מפאת כבוד למקור האלוהי של המכה וכרמז לפגיעה שנעשתה במקביל גם בפושעי ישראל. מיד ירד על מצרים חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, מצב קיצוני של עיוורון מוחלט שנבע מתופעת טבע כסופת חול אדירה או מחושך על טבעי, וכבל את המצרים למקומם כמידה כנגד מידה על שעבוד ישראל. המכה החלה ברצף זמן אחד של שְׁלֹשֶׁת יָמִים שבהם לא היה הבדל בין יום ללילה, ומטרתה הייתה להסתיר מהמצרים את מותם של החוטאים בעם ישראל כדי שלא ישמחו לאידם. לאחר מכן הגיעו שלושה ימי חושך סמיך ומשתק אף יותר, שאפשרו לישראל לסייר בבתי המצרים ולאתר את רכושם מבלי לגנוב דבר, וכך להוכיח את ישרותם ולגרום למצרים להשאיל להם את הכלים מרצון מאוחר יותר.