שמות, פרק י׳, פסוק י״ד

נחילי החרקים התרוממו באוויר וכיסו את המדינה, וכך וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ולאחר מכן וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כאשר נחת על כל חלקה אפשרית. מאחר שהארבה הוגבל לשטח המדינה בלבד, הנחילים נערמו זה על גבי זה והמכה הפכה לדבר כָּבֵד מְאֹד, משא פיזי קשה מנשוא שכילה את התבואה ויצר סכנת רעב ומוות. ההכרזה כי לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן נועדה להדגיש כי אין מדובר בתופעת טבע אלא במכה מכוונת מאת ה'. ייחודו של האסון נבע מכמותו העצומה של מין בודד או מתקיפה משולבת של כלל מיני הארבה יחד. תיאור זה משמש גם כהבטחה נבואית שארבה הרסני בסדר גודל כזה לא יכה שוב לעולם בגבולות מצרים.