שמות, פרק י׳, פסוק י״א

פרעה דוחה את הבקשה לשחרר את העם כולו וקובע לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה', מתוך תפיסה שעבודת הקורבנות מיועדת לזכרים בוגרים בלבד וכדי להשאיר את המשפחות כעירבון. הוא מנמק זאת באומרו כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים, בטענה שאם מטרתם היא הקרבת קורבנות או הימלטות מסכנה אין צורך בנשים ובילדים, ואולי אף מתוך האשמה שדרשו מראש מחיר מופרז במשא ומתן רק כדי להשיג את שחרור הגברים. מכיוון שנימוסי המלכות מנעו ממשה ואהרון לעזוב ללא רשות, המפגש מסתיים כאשר שומרי הארמון מסלקים אותם, ולכן נכתב וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה. סילוק פתאומי זה התרחש משום שה' חיזק את לב פרעה, שחש בביטחון שווא כי סכנת המכות חלפה.