לאחר מכת הברד נראה היה כי רוחו של מלך מצרים נשברה, והוא אף הודה בפה מלא כי ה' הצדיק והוא ועמו הרשעים. אולם מיד לאחר מכן חזר לסורו וסירב לשלח את העם. התפנית הזו הותירה את משה רבנו בתהיה ואף באכזבה. בתגובה לכך, פונה אליו ה' ומסביר לו את המנגנון הנסתר שעומד מאחורי סירובו העיקש של המלך, תוך הצגת התכלית ההיסטורית והחינוכית של המכות שנותרו.
הציווי בֹּא אֶל־פַּרְעֹה מהווה הוראה למשה ללכת ולהתרוֹת במלך לקראת המכה הבאה, אף שהדבר אינו נכתב במפורש בפסוק [רוב הפרשנים]. יש המדייקים כי המילה בא רומזת לכניסה אל תוך ארמונו של פרעה, המקום שבו הוא חש גאווה וביטחון, בניגוד להתראות קודמות שנעשו על שפת היאור [רבנו בחיי]. פרשנים אחרים מסבירים את המילה במשמעות של "בוא עמי", כלומר ה' מבטיח למשה שהוא מתלווה אליו ושאין לו ממה לחשוש [פענח רזא, בכור שור].
הקב"ה מרגיע את משה ומבהיר לו שהעקשנות הנוכחית של פרעה אינה טבעית. באופן טבעי, אדם שחווה מכה כה הרסנית כמו הברד היה נשבר וממהר לשלח את העם. אולם ה' מתערב במערכת הנפשית של המלך ומכריז כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙. התערבות זו באה כעונש על כך שבתחילת הדרך פרעה הקשה את לבו בעצמו מתוך בחירה חופשית, ולכן כעת ניטלה ממנו היכולת להיכנע בקלות [הדר זקנים, רבנו בחיי, צאינה וראינה]. עם זאת, יש הסבורים שגם בשלב זה נותרה בידו בחירה חופשית, אך נדרש ממנו מאמץ נפשי כביר כדי להתגבר על יצרו [נחל קדומים]. התשובה שהציג פרעה קודם לכן הייתה מן השפה ולחוץ או נבעה מפחד רגעי בלבד, ולכן ה' מאפשר לו להמשיך בסירובו כדי לברר את האמת עד תומה [צרור המור, שפתי כהן].
הפסוק מדגיש כי ה' הכביד גם וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו. אזכור העבדים כאן נובע מכך שגם הם חטאו כשלא שעו לאזהרות משה במכת הברד. בנוסף, הכבדת לבם נועדה למנוע מהם לייעץ לפרעה לשלח את ישראל, ובכך להבטיח שהמכות הבאות יפגעו במצרים כולה ולא רק במלך [אור החיים]. מכת הארבה והרעב שיבוא בעקבותיה עתידים לפגוע בעיקר בעבדים ובהמון העם, בעוד שלמלך ישנם אוצרות מזון שמורים. לכן נדרשה הכבדה מיוחדת של לב העבדים, כדי שלא יכנעו מוקדם מדי וידרשו מפרעה להיכנע [כלי יקר].
מטרת ההכבדה מפורשת בהמשך: לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ. המילה שִׁתִ֛י משמעותה שׂוּמִי, כלומר "שאשית אני" ואשים את המכות [רוב הפרשנים]. ריבוי האותות לא נועד רק כדי להעניש את פרעה, אלא כדי לשרש את אמונותיו הכוזבות ולהוכיח את שליטתו המוחלטת של ה' בכל כוחות הטבע. המכות שנותרו נועדו להראות שליטה ברוח, במאורות השמים ובחיים עצמם, תחומים שטרם הוכחו מספיק במכות הקודמות [אור החיים].
מעבר למסר כלפי מצרים, קיימת תכלית היסטורית המכוונת לעם ישראל ולדורות הבאים. ה' מעוניין להותיר רושם עז שייחרט בזיכרון הלאומי. מכת הארבה מתאימה לכך במיוחד, שכן בניגוד למכות אחרות שהן תופעות חולפות ונדירות, ארבה עשוי להופיע גם בשנים כתיקונן. הזיכרון של ארבה פלאי שכזה, שאינו מתנהג על פי חוקי הטבע הרגילים, יעורר את שאלות הבנים בדורות הבאים ויחייב את האבות לספר את סיפור יציאת מצרים וגדולת ה' [כלי יקר, גור אריה].