מכת הארבה נוחתת על מצרים במלוא עוצמתה, מכסה את פני האדמה כולה וזורעת הרס מוחלט. נחיל עצום זה, שהביא עמו רעב כבד וסכנת מוות, מתואר כאירוע חסר תקדים, כזה שלא נראה כמוהו ולא ייראה שוב לעולם.
כאשר הכתוב מתאר וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ומיד לאחר מכן וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, הכוונה היא שהארבה התרומם באוויר, כיסה את כל המדינה, ולאחר מכן השפיל את עצמו ונחת בכל מקום אפשרי. הוא חדר לשדות, לבתים ואפילו להיכלות המלכים, מבלי להותיר חלקה אחת פנויה [ביאור יש"ר]. מכיוון שהארבה הוגבל אך ורק לגבולות מצרים ולא יכול היה להתפשט הלאה, הנחילים העצומים נאלצו לנוח זה על גבי זה עד שהחשיכו את הארץ כולה [שפתי כהן]. המילה וַיָּנַח אף רומזת לכך שהארבה שבת ממלאכתו ונח ביום השבת [בעל הטורים, פרדס יוסף]. הסיבה להבאת מכה זו דווקא, מוסברת כמידה כנגד מידה: המצרים שעבדו את בני ישראל בכפייה לזרוע תבואה וקטניות כדי למנוע מהם לשהות בבתיהם ולפרות ולרבות, ולכן בא הארבה וחיסל את כל יבול עמלם [תורה תמימה].
המכה מוגדרת כדבר כָּבֵד מְאֹד, משום שהיא הייתה קשה מנשוא והכבידה על המצרים כמשא פיזי עצום [ביאור יש"ר]. מכה זו טמנה בחובה גם סכנת תמותה, שכן הארבה כילה את התבואה והביא לרעב, ורעב כבד מוביל בהכרח למגפת דבר ולמוות [תורה תמימה].
ההכרזה החד-משמעית כי לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן מוסברת במספר רבדים. יש שרואים בכך הבטחה נבואית [אבן עזרא], ויש שמסבירים כי מדובר בלשון הפלגה שנועדה להמחיש את גודל האסון [שד"ל, קאסוטו]. מאחר שתופעת טבע של נחילי ארבה המגיעים בעקבות רוח קדים ושנות בצורת היא תופעה מוכרת, הכתוב מדגיש שעוצמת המכה במצרים הייתה כה חריגה, עד שהכל הבינו שאין מדובר במקרה טבעי אלא במכת אלוהים מכוונת [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].
גישה מרכזית בקרב הפרשנים היא שההבטחה שלא יהיה ארבה כזה בעתיד מתייחסת ספציפית לגבולות מצרים. ואכן, לאורך ההיסטוריה, מאז תפילתו של משה להסרת המכה, ידוע כי גם אם ארבה נופל בארץ ישראל וחודר למצרים, הוא אינו משחית את יבולה [רמב"ן, הטור הארוך, רבינו חננאל, שפתי כהן, ברטנורא].
הפרשנים דנים בהרחבה בסתירה לכאורה בין פסוק זה לבין תיאור מכת הארבה בספר יואל, שם נאמר גם כן על הארבה כי "כמוהו לא נהיה מן העולם". אם המכה במצרים הייתה הגדולה ביותר, כיצד ייתכן שגם בימי יואל הייתה מכה חסרת תקדים? לפי גישה אחת, הארבה במצרים היה מורכב ממין אחד בלבד, אך העוצמה והכמות של אותו מין בודד היו חסרות תקדים ולא יהיו כמותן לעולם. לעומת זאת, ייחודו של הארבה בימי יואל היה בכך שהוא הורכב מערבוב של מינים רבים ושונים יחד [רש"י, רבינו בחיי, מזרחי, דברי דוד].
אולם, פרשנים רבים חולקים על הסבר זה, שכן מספר תהילים עולה בבירור שגם במצרים תקפו כמה מיני ארבה (כמו חסיל וילק). לכן, הם מציעים הבחנה אחרת: במצרים, כל מיני הארבה תקפו בבת אחת, במכה אחת אדירה ומשולבת. לעומת זאת, בימי יואל, המינים השונים הגיעו בזה אחר זה, וזה היה הייחוד של אותה מכה [ריב"א, חזקוני, דעת זקנים, הדר זקנים]. אחרים מסבירים שאמנם במצרים היו כמה מינים, אך מין ה"ארבה" היה העיקרי והגדול מכולם מבחינה כמותית, ועליו נאמר שלא היה כמוהו [הכתב והקבלה, יריעות שלמה, משכיל לדוד].