האימפריה המצרית קורסת תחת כובד המכות, והמציאות הקשה מאלצת את יועציו ושריו של פרעה לחרוג משתיקתם ולהפעיל עליו לחץ ישיר. השרים פונים אל המלך בניסיון לשכנעו להיכנע, אך רוב הפרשנים מציינים כי הם עשו זאת רק לאחר שמשה ואהרון יצאו מארמונו, כדי שלא להפגין חולשה או לבזות את המלך בפני יריביו [הטור הארוך, בכור שור, קאסוטו, ברכת אשר]. עם זאת, יש מי שסבור כי הדברים נאמרו בעוד משה נוכח בחדר [אלשיך], או שהשרים התלחשו תחילה ביניהם ורק אז פנו ישירות לפרעה [שפתי כהן].
בדבריהם, השרים שואלים "עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ". הפרשנים נחלקו למה מכוונת המילה זֶה. הגישה המרכזית היא שהכוונה למשה עצמו, המביא עליהם צרות בזו אחר זו [קיצור בעל הטורים, רבנו בחיי, פענח רזא, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש שפירשו כי המילה מתייחסת לעקשנותו של פרעה ולעצם העיכוב בשילוח העם [אבן עזרא, בכור שור, חזקוני], או לפרעה עצמו שבגינו הם סובלים [שפתי כהן]. דעה נוספת רואה בכך רמז לה׳, מתוך כפירה והתרסה של המצרים [רבנו בחיי].
את המילה לְמוֹקֵשׁ (מכשול או מלכודת) מסבירים הפרשנים בכמה אופנים. יש שרואים את המלכודת באופי המחזורי של המכות: העובדה שהמכות הופסקו בכל פעם שפרעה ביקש זאת, נתנה לו תקוות שווא וגרמה לו להקשות את לבו מחדש, ובכך הפכה למלכודת פסיכולוגית שהובילה לאסון הבא [רש"ר הירש]. אחרים רואים בכך אזהרה שמצרים הופכת למשל וללעג בעיני אומות העולם [אדרת אליהו]. כמו כן, ייתכן שהשרים תלו את האשמה בצד שכנגד כדי לשמור על כבוד המלך [קאסוטו].
כדי לפתור את המשבר, השרים מציעים פשרה: "שַׁלַּח אֶת־הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ". הפרשנים מדגישים כי השרים לא הציעו שחרור מוחלט של בני ישראל, אלא יעצו לשלוח אך ורק את הגברים, תוך השארת הנשים והילדים כעירבון לכך שישובו [אור החיים, בית הלוי, קונטרס חיבה יתירה, אלשיך]. הם תפסו את היציאה כחופשה זמנית לצורך פולחן דתי, מעין הישג דיפלומטי שיאפשר לשני הצדדים לשמור על כבודם [ביאור יש"ר, ברכת אשר].
בסיום דבריהם, השרים מטיחים בפרעה: "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". סביב משמעות קריאה זו קיימות שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה טֶרֶם במשמעות של "עדיין לא". לפי פשט זה, השרים שואלים בתדהמה: האם עדיין אינך מבין שמצרים כבר חרבה בעקבות מכות הברד והדבר? [רשב"ם, רש"י, מזרחי, ריב"א, שפתי חכמים, קאסוטו]. קריאה זו משקפת את הפער בין פרעה, היושב מוגן בארמונו, לבין שריו המסתובבים בעם ורואים את ההרס המוחלט בעיניהם [ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת את המילה במשמעות של "קודם לכן", כלומר כאזהרה לעתיד: האם אתה ממתין לראות את השמדתה הסופית של מצרים, ורק אז תסכים לשלחם? [אבן עזרא, רלב"ג, ביאור יש"ר, חזקוני]. יש שהוסיפו כי זוהי אזהרה מפני מכת פתע שתשמיד את המדינה כליל ללא התראה מוקדמת, ולכן עליו לפעול מיד [מלבי"ם].