שמות, פרק י׳, פסוק ז׳

לאחר יציאת משה מהחדר, כדי לא להפגין חולשה מולו, יועצי המלך שוברים את שתיקתם ופונים אל פרעה בדרישה לעצור את החורבן. הם שואלים עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, ותוהים עד מתי משה, או עצם עקשנות המלך והסירוב לשחררם, ישמשו כמלכודת של תקוות שווא. כפשרה הם מציעים שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, מתוך כוונה לאפשר חופשה דתית זמנית אך ורק לגברים הבוגרים, בעוד הנשים והילדים יישארו במצרים. השרים, המבינים את מצב העם טוב מפרעה המוגן בארמונו, זועקים הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם, ושואלים אם עדיין לא הפנים שהמדינה כבר נחרבה, או שמא יסכים לשלחם רק קודם שיראה בעיניו חורבן מוחלט ומוות המוני.