שמות, פרק י׳, פסוק ו׳

מכת הארבה עתידה למלא לחלוטין את בתי המצרים (וּמָלְאוּ), באופן שיגרום לצחנה ולפגיעה גופנית ישירה ביושביהם. הפלישה תתרחש בסדר מדויק של בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כׇל־עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כׇל־מִצְרַיִם, כדי להעניש מידה כנגד מידה תחילה את פרעה שהיה האשם המרכזי, ורק לאחר מכן את שריו ואת העם. זוהי מכה חסרת תקדים, אֲשֶׁר לֹא־רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, שכן נחילי ארבה אינם טבעיים למצרים וייתכן שאף מדובר במינים חדשים שטרם נראו. בסיום האזהרה משה כמנהיג הפנה את עורפו ויצא מתוך כעס וללא נטילת רשות, כפי שמתואר במילים וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה, משום שידע כי המלך עיקש ואין טעם להמתין לתשובתו. נטישה פתאומית זו נועדה לאפשר לשרי פרעה המבוהלים להתייעץ ביניהם וללחוץ על המלך לשלח את בני ישראל.