שמות, פרק י׳, פסוק י״ט

כדי לסיים את המכה באותה דרך טבעית שבה החלה, וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם, כלומר יצר רוח מערבית מן הים התיכון שבאה כנגד הרוח המזרחית שהביאה את הפורענות. רוח זו הייתה צריכה להיות חָזָק מְאֹד כדי להתגבר על קודמתה, ואז וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף, פעולה שמשמעותה השלכה והטבעה בכוח בתוך הים שממזרח למצרים. בחירה זו מנעה מהארבה להזיק לארצות אחרות, ושימשה רמז לטביעתם העתידית של המצרים באותו הים. הסילוק היה כה מוחלט עד שלֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, ואפילו חגבים שהמצרים כבר צדו והמליחו למאכל קמו לתחייה ופרחו אל הים, כדי שלא יפיקו מהם כל תועלת. סילוק הארבה מבְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם מהווה גם הבטחה היסטורית לדורות, שארבה לא ישחית עוד את יבולה של ארץ זו.