שמות, פרק י׳, פסוק ט״ו

נחיל הארבה היה כה צפוף ועצום עד שוַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ, והעלים לחלוטין את מראה הקרקע המוכר ואת צבעה. כאשר ההמון המעופף חסם את קרני השמש באוויר וכאשר נח על האדמה והשחיר אותה, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ באפלה כבדה ששיקפה גם את הייאוש בלב המצרים ורמזה למכת החושך העתידה לבוא. הארבה כילה את מקורות המזון ווַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, כלומר את העצים והצמחים החזקים ששרדו את הברד בדרך הטבע. חורבן הצמחייה היה כה מוחלט עד שוְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק, שכן הארבה לא הסתפק באכילת הפירות, אלא השחית לחלוטין את העלים הירוקים, את קליפת העצים הלחה ואת שורשי העשבים.