תגובתו של משה לאיומו של פרעה חותמת את שרשרת המפגשים היזומים ביניהם ומסמנת את המעבר לשלב הסופי של יציאת מצרים. משה אינו נרתע מאזהרת המוות של המלך, אלא מאשר אותה והופך אותה להכרזה על סיום שליחותו בארמון.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים כֵּן דִּבַּרְתָּ היא 'דיברת אמת', 'יפה דיברת' או 'דיברת בזמן הנכון' [אבן עזרא, רלב"ג, רש"י]. משה אינו מתחנף לפרעה אלא עונה לו בעוקצנות: אינני נמנע מלבוא אליך בגלל האיום שלך, אלא משום שמעתה ואילך אתה תהיה זה שיבוא אליי [קאסוטו, ביאור יש"ר].
עולה השאלה כיצד יכול היה משה להצהיר בביטחון לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, הרי ייתכן שה' היה מצווה עליו לשוב ולהתריע. גישה אחת מסבירה שמשה כבר ידע מראש על מכת בכורות, בין אם משום שסדר הפרשיות בתורה אינו כרונולוגי וה' כבר הודיע לו על כך קודם לכן [פענח רזא, רש"ר הירש, שטיינזלץ], ובין אם מתוך מסורת נבואית שגילתה לו את סדר המכות כולו מראש [העמק דבר, משכיל לדוד]. גישה שניה ומפתיעה טוענת שמשה גזר זאת מדעתו, וכדי שדבריו יתקיימו והוא לא יצטייר כבדאי, ה' כביכול "קפץ" והתגלה אליו מיד בתוך ארמון פרעה כדי למסור לו את נבואת מכת בכורות, למרות שאין זה מדרכו של ה' להתגלות בתוך העיר הטמאה [רבנו בחיי, גור אריה, דברי דוד].
קושי נוסף נובע מכך שבהמשך הסיפור, במכת בכורות, פרעה קורא למשה ולאהרון, מה שמרמז לכאורה על פגישה נוספת. כדי ליישב זאת, מתפצלים הפרשנים למספר כיוונים. יש המפרשים את הדברים כפשוטם: הם אכן לא התראו שוב פנים אל פנים. כאשר פרעה חיפש אותם בליל המכה, הוא רק הלך לפתח ביתם וצעק אליהם בחושך, או ששלח אליהם את עבדיו [רמב"ן, ספורנו, הטור הארוך, ברכת אשר]. לעומתם, גישה מרכזית מסבירה שהכוונה היא לשינוי במאזן הכוחות. משה מצהיר כי הוא לא יבוא עוד מיוזמתו לבקש ראיון בהיכל המלך, אלא פרעה הוא שייאלץ לרדת מכיסאו ולחפש את משה [חזקוני, רבנו בחיי, העמק דבר, מלבי"ם].
בנוסף, יש המוצאים במילים אלו רמזים עמוקים יותר. יש שפירשו את ההבטחה שלא יראה עוד את פניו כרמז לכך שפרעה עתיד למות [ספורנו], או כרמז לכך שתמו המכות שנעשות על ידי שליח, והמכה האחרונה תבוצע על ידי ה' לבדו [קיצור בעל הטורים]. דעה ייחודית נוספת קושרת זאת לאיסור להסתכל בפניו של אדם רשע, ומסבירה שכל עוד משה הוצרך להוציא מפרעה ניצוצות של קדושה הותר לו לראות את פניו, אך מרגע שהסתיימה משימה זו, חזר האיסור למקומו ומשה סירב להביט בו שוב [פרדס יוסף].