שמות, פרק י׳, פסוק כ״ט

משה מגיב לאיומו של פרעה בעוקצנות ומאשר כי כֵּן דִּבַּרְתָּ, כלומר דיברת אמת, שכן הוא איננו נמנע מלבוא בגלל האיום אלא משום שמעתה המלך הוא שייאלץ לבוא אליו. הצהרתו לֹא־אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ נשענה על ידיעה נבואית מוקדמת על מכת בכורות, או שנגזרה מדעתו וה' התגלה אליו מיד בארמון כדי לאמת את דבריו. הבטחה זו משקפת מהפך במאזן הכוחות, שכן משה לא יבקש עוד ראיון בהיכל המלך מיוזמתו. גם כאשר פרעה יחפש את משה בליל המכה, הם לא יתראו פנים אל פנים אלא פרעה ייאלץ לצעוק אליו בחושך או לשלוח אליו את עבדיו. בכך מסתיימים המפגשים היזומים בארמון, ומועבר המסר כי המכה האחרונה תבוצע על ידי ה' לבדו.