מכת הארבה מביאה את מלך מצרים לנקודת שבירה ולבהלה גדולה, ועל כן וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא למשה ולאהרן באמצעות שליחים כדי להציל את שארית החקלאות או מחשש לסכנת חיים ממשית. מתוך המצוקה הוא מודה כי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם בסירובו לשלח את העם ובזלזול בכבודו. כאשר הוא מוסיף וְלָכֶם, הוא מתנצל על שגירש אותם בבושת פנים לפני תחילת המכה, ומבקש את מחילתם כדי שיתפללו בעדו. עם זאת, גם ברגע של כניעה מוחלטת גאוותו מונעת ממנו להשפיל את עצמו ולהודות באשמה כלפי עם ישראל, שהיה בזוי בעיניו.
שמות, פרק י׳, פסוק ט״ז
פרשת בא
וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.