קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות גדולה, והרגשתם שאתם חייבים לבקש סליחה באותו הרגע, בלי לחכות אפילו דקה?
זה בדיוק מה שקורה למלך מצרים בזמן מכת ארבה. המכה כל כך קשה, שהיא פשוט שוברת אותו. הוא מבין שהוא חייב לעצור את האסון מיד, לפני שהחגבים יאכלו את שורשי התבואה וישחיתו את העצים לגמרי. מתוך הבהלה הזו, וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא למשה ולאהרן. הוא שולח אליהם שליחים בדחיפות כדי שיחזרו אליו מהר ככל האפשר.
כשהם מגיעים, פרעה מודה באשמה ואומר חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם. הוא מודה שהתנהג לא בסדר כשסירב לשחרר את העם וכשזלזל בכבוד של ה'. אבל הוא לא עוצר שם, ומוסיף גם את המילה וְלָכֶם. למה הוא מתכוון? פרעה מבקש סליחה אישית ממשה ואהרן. רק זמן קצר לפני תחילת המכה, הוא גירש אותם מהארמון שלו בבושה. עכשיו הוא מבין שהוא חייב לתת כבוד לשליחים של ה', במיוחד כשהוא צריך שהם יתפללו עליו כדי שהמכה תיפסק.
אבל אם תשימו לב, תראו משהו מעניין: פרעה מבקש סליחה מה', והוא מבקש סליחה ממשה ואהרן, אך הוא בכלל לא מזכיר את עם ישראל. אפילו ברגע הזה, כשהוא נכנע ומפוחד, הגאווה שלו עדיין מפריעה לו. הוא מרגיש שזה משפיל מדי עבורו לבקש סליחה גם מהאנשים שהיו עבדים שלו.