מכת הארבה משלימה את חורבן מצרים שהחל במכת הברד. נחיל חרקים עצום עתיד לפשוט על הארץ, לשנות את פניה לחלוטין ולכלות את מעט התקווה שעוד נותרה למצרים.
הביטוי עֵין הָאָרֶץ זוכה למספר פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך התייחסות למראה הארץ ולפני הקרקע [רש"י, קאסוטו, ביאור יש"ר]. דעה נפוצה נוספת קושרת את המילה "עין" לקרני השמש ולניצוץ האור המאיר על הקרקע; הארבה יגיע כענן כבד שיחסום את אור השמש, יפסיק בין האור לאדמה ויחשיך את הארץ [מזרחי, שפתי חכמים, מלבי"ם, גור אריה]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי באופן מטאפורי כמתייחס לתפארתה ולעושרה של מצרים, או לעיניהם של שרי פרעה שלא יוכלו להשגיח על הנעשה בממלכה מבעד לחומה החיה של החרקים [העמק דבר]. פרשנות ייחודית גורסת כי "עין הארץ" היא עינו של האדם עצמו, שהיא המקור שדרכו העולם חודר פנימה אל נפש האדם, והארבה ימנע מהעולם להיקלט בעיניו [רש"ר הירש].
באשר למילים וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת־הָאָרֶץ, מתעוררת השאלה מי הוא זה שלא יוכל לראות. רוב הפרשנים מסכימים כי הכתוב נוקט בלשון קצרה, והכוונה היא לאדם הרואה; מרוב שהארבה יכסה פיזית את האדמה בשכיבתו עליה, איש לא יוכל להבחין בקרקע [אבן עזרא, רשב"ם, רש"י, דברי דוד]. לעומת זאת, גישה שונה ומפתיעה טוענת כי הארבה עצמו הוא זה שלא יוכל לראות את הארץ. בשל הצפיפות העצומה של הנחיל שבו החרקים דבוקים זה לזה, או בגלל החושך שייווצר, החרקים יאכלו בעיוורון. כשם שעיוורים אוכלים ואינם מרגישים שובע, כך גם הארבה יטרוף את היבול בבולמוס מבלי לשבוע לעולם, עד שיחדור אף לתוך הבתים [כלי יקר, אלשיך, חומת אנך].
הארבה עתיד להשחית, לקלקל ולכלות [ספורנו] אֶת־יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן־הַבָּרָד. פליטה זו, שהייתה מועטה מלכתחילה [שד"ל], כוללת את התבואות האפילות (המאוחרות), כגון החיטה והכוסמת [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. פרשנים מציינים כי יבול זה לא שרד במקרה, אלא הושאר בכוונת מכוון מאת ה׳ כדי לשמש מאכל לארבה, ובכך לשבור את גאוותם של המצרים שעדיין תלו תקווה ברכוש שנותר להם [מלבי"ם, אלשיך, רש"ר הירש].
בנוסף, יאכל הארבה אֶת־כָּל־הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן־הַשָּׂדֶה. מאחר שהברד כבר שיבר את עצי השדה, עולה השאלה מה נותר לארבה לאכול. ההסבר לכך נעוץ בפער הזמנים בין המכות: מכת הברד התרחשה בחודש אדר, ואילו מכת הארבה בחודש ניסן. בחודש שחלף, העצים השבורים החלו להשתקם והוציאו פריחה חדשה, ניצנים וענפים דקים. צמיחה רכה וצעירה זו היא שתעמוד כעת חסרת מגן ותושמד כליל תחת מלתעות הארבה [רבנו בחיי, העמק דבר, חזקוני].