לאחר רגעי שבירה, הודאות בחטא והתנצלויות, ולאחר שכבר הוכח מעל לכל ספק כי משה שולט באירועים הדרמטיים, מתרחש היפוך פתאומי בהתנהגותו של המנהיג המצרי. על פי טבעו הרגיל של האדם, אי אפשר היה לסבול מכות קשות כל כך מבלי להישבר ולהיכנע [רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, בשלב זה של המכות כבר לא נותר כל מקום לטעות או לתלות את האירועים במקרה [העמק דבר]. למרות זאת, הכתוב מתאר כי וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה.
הפרשנים מסבירים כי סירובו של פרעה בשלב זה לא נבע ממורך לב, וגם לא מכוונה חיובית לתת כבוד לה', אלא היה תוצאה ישירה של התערבות אלוהית [ביאור יש"ר]. התערבות זו מעוררת שאלה מוסרית על שלילת הבחירה החופשית, אך המפרשים מציגים לה מספר הצדקות המשלימות זו את זו. ראשית, הדבר נובע מהעיקרון הרוחני לפיו אדם הבוחר בדרך של טומאה ורשע, מסייעים לו מן השמים להמשיך בה, בבחינת "בא ליטמא פותחין לו" [אבן עזרא]. שנית, פרעה הוא זה שהחל את התהליך: בחמש המכות הראשונות הוא חיזק את לבו בעצמו מתוך אכזריות ואיוולת. רק משהתמיד במרדו, הפך חיזוק הלב לפעולה אלוהית, הממחישה כי המלכים והעמים הם כחומר ביד היוצר [רבנו בחיי]. לבסוף, מודגש כי אין במעשה זה חוסר צדק, שכן עונשם של המצרים כבר נגזר מראש בעקבות חטאיהם הקודמים [העמק דבר].
כך, ברגע שהוסר האיום והארבה נעלם, פרעה הפר את הבטחתו. המילים וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חותמות את הפסוק ויוצרות סיום מעגלי ומוכר, החוזר על עצמו פעם אחר פעם במערכת המכות [קאסוטו].