שמות, פרק י׳, פסוק כ״א

ה' מצווה את משה להכות את המצרים במכת חושך פתאומית וללא התראה מוקדמת. הציווי נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם מכוון כלפי מרום כדי לחסום את קרני השמש ולהוכיח את שליטת ה' על כוחות הטבע. המילים וִיהִי חֹשֶׁךְ מעידות על בריאה של אפלה סמיכה המכסה את מצרים, שנוצרה מאידים דחוסים, סופת חול או עיוורון זמני. שיתוק המצרים בחשיכה נועד לאפשר לבני ישראל לאתר את רכושם באין מפריע, וכן להמית את פושעי ישראל בסתר. הביטוי וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ מתאר את אופי המכה, בין אם החלה באור יום כדי להבליט את הנס, בין אם הייתה עבה מלילה רגיל, או לפי הפירוש המרכזי, שהאוויר הפך דחוס עד כדי כך שהמצרים נאלצו למשש את האפלה בידיהם.