שמות, פרק י׳, פסוק כ״א

תדמיינו שאתם פוקחים עיניים בבוקר, אבל במקום לראות את אור השמש, הכול סביבכם שחור משחור. מכת החושך נחתה על המצרים בהפתעה מוחלטת. הפעם ה' לא שלח את משה להזהיר את פרעה מראש, כדי שהמצרים לא ימהרו להחביא את האוצרות שלהם. הציווי נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם הורה למשה להצביע גבוה אל חלל האוויר. הדבר הראה לכולם שה' הוא זה ששולט על כוחות הטבע ועל השמש, והוא זה שחסם את קרני האור מלהגיע לארץ. המילים וִיהִי חֹשֶׁךְ מלמדות שלא היה זה סתם חוסר אור כמו בלילה רגיל, אלא שה' ממש ברא חושך מיוחד, עבה וסמיך כל כך, שאפילו אם ניסו להדליק בו אש או נרות, האור כבה מיד. החושך היה כה כבד עד שהמילים וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ מתארות חושך שאפשר ממש למשש אותו בידיים. המצרים היו תקועים במקומם ולא יכלו אפילו לקום מהכיסא. בזמן שהם ישבו באפלה מבלי יכולת לזוז, קרו שני דברים בשקט: ראשית, נפטרו אותם אנשים מבני ישראל שבחרו לא לצאת לחופשי, וה' דאג שהמצרים לא יראו זאת ולא ישמחו. שנית, בני ישראל יכלו להסתובב בבטחה בבתי המצרים ולראות בדיוק היכן מוסתרים כלי הכסף והזהב שלהם. כך, כשהגיע הזמן לצאת ממצרים ולבקש את הכלים האלו, המצרים לא יכלו להגיד שאין להם.