יצא לכם לדמיין מה קורה כשנחיל עצום של חרקים עומד לפלוש לתוך הבתים של כולם? משה מזהיר את פרעה שמכת הארבה לא תהרוס רק את השדות בחוץ, אלא תיכנס ממש פנימה. המילה וּמָלְאוּ מגלה לנו שהבתים יהיו מלאים לגמרי בארבה, עד שיהיה מאוד לא נעים לחיות בהם. משה גם מפרט את הסדר המדויק של הפלישה: בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כׇל־עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כׇל־מִצְרַיִם. הסדר הזה אינו סתמי. מכיוון שפרעה היה האשם המרכזי והראשון לחטוא, העונש יתחיל קודם כל בחדרים שלו, משם יעבור לשרים שלו, ורק בסוף יגיע לשאר העם.
מכה כזו היא אירוע אֲשֶׁר לֹא־רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ. במצרים לא רגילים לראות ארבה, ולכן מדובר בתופעה מפתיעה שמעולם לא נראתה שם בעבר. מיד לאחר האזהרה החמורה הזו, הכתוב מספר לנו על משה: וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה. משה פשוט מפנה את גבו למלך ויוצא החוצה, בלי לבקש רשות. הוא עושה זאת מתוך כעס, כי הוא יודע שפרעה עקשן ושקרן שכבר הבטיח בעבר לשמוע בקול ה' ולא קיים. מעבר לכך, הייתה למשה מטרה חכמה ביציאה הפתאומית הזו: הוא השאיר את האיום באוויר ויצא מיד, כדי לתת לשרים של פרעה זמן להיבהל, לדבר זה עם זה, וללחוץ על המלך לשחרר סוף סוף את בני ישראל.