יצא לכם פעם להיות במקום חשוך לגמרי, עד כדי כך שאי אפשר לראות שום דבר מסביב? במכת החושך במצרים זה לא היה סתם לילה רגיל או חוסר באור שמש. זה היה חושך מיוחד, כמו ענן עבה וסמיך מאוד שירד מהשמיים. בגלל שהאוויר היה כל כך כבד, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. המצרים לא יכלו לראות אפילו את האנשים שהיו ממש קרובים אליהם. הם גם לא יכלו להיעזר בנרות או במדורות, כי האוויר הסמיך כיבה כל אש שניסו להדליק.
החושך הזה גרם לכך שוְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו. המילה מִתַּחְתָּיו מסבירה שהם פשוט נשארו במקומם ולא יכלו לצאת מהבית. החושך היה כל כך סמיך ומפחיד, עד שהם היו ממש משותקים במקומם במשך שְׁלֹשֶׁת יָמִים. מי שישב לא יכול היה לקום, ומי שעמד לא יכול היה לזוז. מזל שבני ישראל היו שם כדי לתת להם לשתות ולאכול, מעשה שגרם למצרים להודות להם מאוד אחר כך.
אבל מה קרה באותו זמן לבני ישראל? הכתוב מספר שוּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. ה' עשה להם נס אישי ומיוחד. המילה בְּמוֹשְׁבֹתָם מלמדת שהאור לא היה רק באזור שבו הם גרו, אלא הוא ממש הלך איתם לכל מקום. גם אם יהודי נכנס לתוך בית חשוך של מצרי, פתאום היה לו אור שאפשר לו לראות הכל, בזמן שהמצרי נשאר בחושך מוחלט. הנס הזה מראה את הקשר המיוחד והחזק שבין ה' לעם ישראל. החושך של המצרים מזכיר לנו מצב שבו אדם חושב רק על עצמו ולא רואה את האחרים, בעוד שהאור של בני ישראל מסמל אדם ששמח במה שיש לו, ולכן החיים שלו תמיד מלאים באור.