קרה לכם פעם שהייתם כל כך נרגשים לעשות מעשה טוב, שפשוט קפצתם מהמיטה מוקדם בבוקר כדי להתחיל? בני ישראל היו מלאים בהתלהבות כזו בדיוק כשהם זכו לתרום לבניית המשכן של ה'. הם לא חיכו לאמצע היום, אלא הביאו את התרומות שלהם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כלומר בוקר אחר בוקר, כדבר הראשון שהם עושים בתחילת היום מתוך זריזות ושמחה.
האנשים פשוט לא הפסיקו לתת, ווְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה. בני ישראל המשיכו להביא עוד ועוד חומרים יקרים מתוך רצון עצום להתנדב. כל התרומות האלה הגיעו קודם כל אל משה רבנו. האומנים, שהם האנשים המוכשרים שבנו את המשכן, היו צריכים את החומרים כדי להתחיל לעבוד, ולכן וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה את כל מה שהעם תרם.
העברת הרכוש מהידיים של משה אל האומנים מלמדת אותנו עד כמה משה היה ישר ונאמן. משה לא שמר לעצמו שום דבר מכל הכסף והזהב שהעם הביא, אלא מסר מיד את הכול לאנשים שעשו את המלאכה. ההתלהבות של כולם הייתה כל כך גדולה, שתוך שני בקרים בלבד כבר נאסף שפע עצום של חומרים.