תארו לעצמכם שאתם בונים פרויקט ענק וצריכים לעקוב בדיוק אחרי כל חומר וחומר שהשתמשתם בו. כשסיימו לבנות את המשכן, עשו חשבון מדויק של כל החומרים. עכשיו מסכמים את כל הנחושת שאנשים תרמו ומפרטים אילו כלים שלמים הכינו ממנה. הפירוט הזה מיוחד לנחושת ולכסף, כי מהזהב לא עשו הרבה כלים שלמים, אלא בעיקר השתמשו בו כשכבה דקה כדי לצפות את הקרשים ואת המזבח.
התורה קוראת לנחושת הזו וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה. למה לא קוראים לה סתם "תרומה"? כי בהתחלה הנחושת הזו הייתה מורכבת ממטבעות פשוטים שאנשים השתמשו בהם לקניות. לפני שהביאו אותם למשה, התיכו וניקו אותם באש עד שהם הפכו למתכת משובחת ונקייה. רק אחרי העיבוד המיוחד הזה קראו לה "תנופה" ושקלו אותה. המשקל הכולל שלה היה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל, שזו כמות עצומה ומחושבת מאוד של מתכת.
אבל האם החשבון הזה כולל את כל הנחושת שהייתה במשכן? מתברר שלא. יש דברים שהושמטו בכוונה מהספירה. למשל, הכיור לא נספר כאן, כי הוא נוצר מתרומה נפרדת לגמרי של מראות הנשים. גם דברים קטנים מאוד, כמו חמישים קרסי הנחושת שחיברו את יריעות האוהל, לא נכנסו לחשבון, כי המשקל שלהם היה ממש מועט ולא משמעותי לעומת היריעות הענקיות שהם החזיקו.