יצא לכם פעם לאסוף חומרים כדי לבנות משהו, ולגלות שהבאתם הרבה יותר ממה שצריך? כשבני ישראל בנו את המשכן, הם תרמו המון נחושת. גושי הנחושת היו כל כך גדולים וכבדים, עד שאפשר היה להכין מהם המון דברים. התורה משתמשת במילה בָּהּ כדי להסביר שאת הכלים האלה יצרו ממש מתוך הנחושת עצמה. רוב הנחושת שימשה כדי להכין שישים וחמישה אדנים, שהם כמו בסיסים כבדים, עבור חצר המשכן. משאר הנחושת הכינו את מזבח הנחושת, את הכלים שלו, וגם את היתדות שתקעו באדמה כדי להחזיק את האוהל.
אבל האם אלו כל כלי הנחושת שהיו במשכן? מסתבר שלא. התורה לא מזכירה כאן את קרסי הנחושת שחיברו את היריעות, וגם לא את הפטישים שבעזרתם תקעו את היתדות. עוד כלי חשוב שלא מופיע ברשימה הוא הכיור, שבו רחצו הכהנים. למה הכיור לא רשום יחד עם שאר המשקלים? כי הוא לא הוכן לפי משקל מדויק מראש, אלא נוצר מהמראות המיוחדות שהביאו הנשים, ולכן לא שקלו את החומר שלו.
בני ישראל היו כל כך נדיבים ותרמו בשמחה, עד שבסוף נשאר עודף גדול מאוד של חומרים. התורה מספרת לנו כאן רק על הכמות שבאמת השתמשו בה לבניית המשכן וכליו, ואת כל שאר התרומות שנשארו, העבירו לאוצר מיוחד כדי להשתמש בהן לטובת כלל האנשים.