שמות, פרק ה׳, פסוק י״ד

הנוגשים המצרים מינו מנהלי עבודה זוטרים מתוך העם, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה, כדי לפקח על הפועלים. כאשר לא הושלמה המכסה הרשמית והקבועה שהטילה המלכות, חָקְכֶם לִלְבֹּן, השוטרים הישראלים ספגו בעצמם את המכות מידי המצרים, וַיֻּכּוּ, משום שריחמו על אחיהם וסירבו לדחוק בהם, או כדי להרחיקם משיתוף פעולה עם השלטון. המילה לֵאמֹר מציגה את סיבת ההכאה, שכן המצרים סירבו לקבל תירוצים למחסור והטיחו בשוטרים את טענתם. הם דרשו לדעת מדוע המלאכה לא נעשתה כבעבר, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, והתלוננו על הירידה בתפוקה ביומיים האחרונים, גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם, שנגרמה עקב הפסקת העבודה סביב הגעת משה והחמרת הגזירה.