חשבתם פעם איזה אומץ צריך כדי להגן על חברים, אפילו אם זה אומר שתקבלו עונש במקומם? במצרים היו מנהלי עבודה שנקראו שוטרים, והם היו מתוך בני ישראל. המצרים, אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה, מינו את השוטרים האלה כדי שישגיחו על העם ויוודאו שכולם מכינים מספיק לבנים. אבל כשבני ישראל לא הצליחו לסיים את העבודה הקשה, קרה משהו מדהים. המילה וַיֻּכּוּ מספרת לנו שהשוטרים הישראלים ספגו מכות מהמצרים. למה זה קרה? השוטרים הישראלים פשוט ריחמו על האחים שלהם. הם לא רצו להכריח אותם לעבוד קשה מדי, ולכן הם העדיפו לקבל את העונש בעצמם במקום שהפועלים יסבלו. בזכות הלב הטוב והמסירות שלהם, השוטרים האלה זכו אחר כך לגדולה רוחנית.
המצרים הענישו אותם, והמילה לֵאמֹר כאן מסבירה בדיוק מה הייתה הטענה של המצרים בזמן שהענישו אותם. הם כעסו ושאלו למה בני ישראל לא השלימו את חָקְכֶם לִלְבֹּן, שזו הכמות הרשמית והקבועה של הלבנים שהמלך דרש מהם להכין בכל יום. המצרים שאלו למה העבודה לא נעשתה כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, כלומר, כמו שהייתם רגילים לעשות תמיד בעבר. הם התלוננו שגַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם, ממש בימים האחרונים, לא הבאתם את אותה כמות. המצרים היו קשוחים מאוד ולא היו מוכנים להקשיב לשום תירוץ או להבין שפשוט היה חסר חומר כדי להכין את הלבנים.