המפגש הראשון בין מנהיגי ישראל לבין שליט האימפריה המצרית מהווה נקודת מפנה דרמטית. טרם תחילת מערכת המכות והניסים, מתקיים ניסיון מקדים להשיג את שחרור העם באמצעות פנייה מילולית והצגת דרישה ישירה, מהלך שמכין את הקרקע וממחיש את הצורך הבלתי נמנע בהתערבות עליונה.
המילים וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מעוררות את השאלה מתי התרחשה ביאה זו ומי נכח בה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר קרה מיד לאחר שמשה ואהרן ביצעו את האותות לעיני העם וזכו לאמונם המלא [אבן עזרא, אור החיים, ביאור שטיינזלץ]. משה, שבתחילה חשש לדבר ונתן לאהרן להנהיג את הדיבור מול העם, ראה את ההצלחה והחליט להצטרף לאחיו במלוא העוצמה כדי להציג חזית אחידה מול פרעה [אלשיך]. עם זאת, בולט בהיעדרו חלק משמעותי מן המשלחת. על פי הציווי האלוהי המקורי, זקני ישראל היו אמורים להתלוות למשה ואהרן. הפרשנים מסכימים כי הזקנים אכן יצאו לדרך, אך נתקפו פחד מפני המלך ונשמטו אט אט מאחורי משה ואהרן, עד שנותרו שניהם לבדם בבואם אל הארמון [רש"י, מלבי"ם, העמק דבר]. נטישה זו לא עברה ללא תגובה, ובהמשך, במעמד הר סיני, נענשו הזקנים כאשר נאסר עליהם לגשת אל הקודש [רש"י]. חלק מן המפרשים מוסיפים כי גם אהרן לא זכה לאותה דרגת קרבה כמשה בהר סיני, משום שאמנם לא נסוג לאחור, אך גם לא גילה את אותה מידת התאמצות ומסירות נפש כמשה [ריב"א, ברטנורא].
היעדרות הזקנים שינתה את אופי השליחות. במקום לבוא כמשלחת המייצגת את העם ולומר שהאלוהים נגלה אליהם, נאלצו משה ואהרן לשנות גישה ולהציג את עצמם כשליחים ישירים וסמכותיים של האל, ולכן פתחו בהכרזה כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל [העמק דבר, מלבי"ם]. יש מי שרואה בפתיחה זו צעד פזיז מעט של משה ואהרן, שדיברו בלשון ציווי קשה וגאה כלפי מלך שלא הכיר כלל את שם ה׳, מה שהוביל לכישלון המיידי של השליחות ולהכבדת העבודה [קאסוטו]. מנגד, פרשנים אחרים מסבירים כי הוספת התואר אלוהי ישראל נועדה להבהיר לפרעה, שלא הכיר את השם המפורש, כי לאל זה יש ברית ייחודית עם האומה הזו, ועל כן חובה עליו לחלוק לו כבוד [אבן עזרא, ביאור יש"ר].
בדרישה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר בולטת העובדה שמשה ואהרן לא ביקשו שחרור מוחלט, אלא חופשה קצרה לצורך פולחן דתי. טקטיקה זו נועדה לבחון את תגובתו של פרעה לבקשה מינימלית, ולהוכיח שאם הוא מסרב אפילו לשחרור זמני, הרי שכל המכות שיבואו עליו לאחר מכן מוצדקות לחלוטין [רש"ר הירש]. גישה נוספת רואה בכך תחבולה מכוונת או מידה כנגד מידה, כשם שהמצרים שיעבדו את ישראל תחילה בפה רך ואז בפרך, כך באו אליהם משה ואהרן תחילה בבקשה מתונה [ברכת אשר, צרור המור].
באשר למשמעות המילה וְיָחֹגּוּ, רוב הפרשנים מבארים כי הכוונה היא להקרבת זבחים וקורבנות [אבן עזרא, רלב"ג, חזקוני]. אולם, יש המעמיקים בשורש המילה, הקשור לתנועה מעגלית ולריקוד. לפי פירוש זה, הבקשה לחוג במדבר מבטאת שאיפה להתאסף במעגל שמרכזו הוא האלוהים [רש"ר הירש], ולעבוד אותו מתוך התפעלות, אהבה ושמחה עצומה שבאה לידי ביטוי במחולות וריקודים, הרחק מעיניהם של המצרים [תורה תמימה].