ההוצאה לפועל של גזירת השעבוד החדשה מתרחשת באופן מיידי, כאשר נציגי השלטון ממהרים להעביר את ההנחיות אל העבדים בשטח. המילה וַיֵּצְאוּ מתארת את יציאתם של הנוגשים והשוטרים מתוך ארמון המלך ישירות אל העם העובד [אבן עזרא, ביאור יש"ר, קאסוטו].
הכרזת הגזירה נפתחת במילים כֹּה אָמַר פַּרְעֹה. אף שזוהי נוסחה שגרתית שבה שליחים פותחים את דברי שולחם, השימוש בה כאן נובע מגאווה ויוצר הקבלה מכוונת להכרזתם של משה ואהרן קודם לכן, "כה אמר ה'". פרעה, שנחשב במצרים לאלוהות, דורש שפקודתו תוכרז באותו מטבע לשון שבו מוכרזים דברי ה' [קאסוטו].
באשר להסכמתם של השוטרים לשתף פעולה עם החמרת התנאים, וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו מוסבר על רקע הבנתם את פקודת המלך. השוטרים הניחו שכוונת פרעה היא לאפשר לעם לקחת תבן חתוך ומוכן מתוך בתיהם של המצרים עצמם. לתפיסתם, מכיוון שמדובר בעבודת המלך, ראוי שלא יחסר חומר גלם, ולכן הם הבינו שניתנה לפועלים הרשות הרשמית לקחת תבן מכל מקום שימצאו, ללא שאיש יוכל למחות בידם [מלבי"ם].
החומר שנמנע כעת מהעובדים הוא התֶּבֶן. בדיון על הגדרתו המדויקת של חומר זה, מובאת האבחנה לפיה התבן הוא החלק של התבואה שנקצר יחד עם השיבולת עצמה, וזאת בניגוד ל"קש" שהוא החלק התחתון של הגבעול אשר נשאר מחובר לאדמה בשדה [בית הלוי].